מייצרים פתח זמני ברחם (חתך), דרכו התינוק מוצאים את התינוק. בתום הניתוח הפתח נסגר.
ראשית כל מבצעים חתך בעור הבטן, לרוב מדובר בחתך רוחבי מרכזי בבטן התחתונה. אחרי כן, חותכים את שכבת התת עור והשומן (לכולנו יש שומן). ברגע זה, מתגלה לנו שכבה לבנה, חזקה במיוחד שנקראת פסציה fascia)), שזו השכבה שעוטפת את השרירים של הבטן שנקראים "רקטוסים" (rectus) . עושים חתך רוחבי בפסציה ואז מתגלים הרקטוסים. השרירים האלה הם שרירים ארוכים, ויש שניים כאלה, אחד מכל צד. הם רצועות שריר שמתחברים לקשת הצלעות מלמעלה ולפוביס מלמטה. ובכן אחרי שחותכים את הפסציה רואים את הרקטוסים, אותם אנחנו לא חותכים אלא מפרידים אותם הצידה. ברגע זה מתגלה לנו הצפק שהינו קרום עדין ודק אשר מרפד את כל חלל הבטן. מבצעים פתח בצפק ואז ברגע זה, אנחנו בתוך חלל הטן: רואים אל כל האיברים שנמצאים בגובה הזה: רחם, חצוצרות, שחלות, חלק מלולאות מעיים, שלפוחית שתן. הכניסה ברחם מתבצעת באזור התחתון מרכזי שלו (הסגמנט התחתון שמו). לפני שחותכים את הרחם יש להפריד, "לקלף" ממנו את שלפוחית השתן שצמודה לרחם מקדימה. ובכן, אחרי שמפרידים את שלפוחית השתן, עושים חתך רוחבי בסגמנט התחתון של הרחם ומתגלה לנו התינוק. מחדירים יד דרך הפתח שיצרנו ברחם ומחלצים את התינוק. הטכניקה לחילוץ התינוק תלויה במנח ובמצג שלו. המטרה היא ליילד את התינוק בדרך דומה לדרך שהיינו מיילדים לולא היה מגיע כך דרך הנרתיק. כך למשל תינוק במצג עכוז בניתוח קיסרי, זוכה ליילוד מצג עכוז כאילו שנולד בדרך נרתיקית.
אחרי חילוץ התינוק, מחלצים ידנית את השיליה. בודקים שחלל הרחם ריק ואין שאריות. ברגע זה, מתחיל שלב הסגירה. הסגירה היא לפי שכבות, מבפנים החוצה: רחם, פסציה, תת עור, עור.
