בית עוטף להריון ולידה  077-2032616
  בניהול ד"ר קרלוס רוזנברג - רופא נשים מיילד ונתי רוזנברג - דולה 

  • מי התינוק בבטן שלי?

    איך אדע שהכול בסדר עם העובר שלי, אם עדיין אני לא מרגישה תנועות? 
    אני יודעת שהדאגות שלי לעובר ולהריון מוגזמות, אך זה מעבר לשליטתי. 
    אני רוצה להיות מסוגלת לשמוח עם ההריון ולהפסיק לפחד. 
    האם גם אותו אצליח לאהוב כמו את דניאל, בני הבכור? 
      

    תקופת ההריון הפכה עם השנים, לתקופה של לחץ ואי ודאות. נשים מסתובבות עם תחושה ש"כאילו כל רגע העובר יכול להיפגע". בתאוריה זה אפשרי, אך בפועל זה לא קורה. מצב אשלייתי זה, גורם לנשים רבות לדחות את הקשר הרגשי עם העוברים שלהן. כאן המקום להדגיש כי נשים אלה, מאוד רוצות להתחבר רגשית ולאמץ את הקטנטנים שבבטן, הרי עושים ילדים מאהבה, אך הפחד שבמהלך ההריון יקרה לו משהו, לפעמים חזק יותר מהרצון להתחבר. מצב מאוד מלחיץ. 

    הקשר עם העובר שלכם אפשרי ויכול להיות זמין ומהנה, אין ספור זוגות בכל העולם נהנים מהקשר עם התינוקות שבבטן. 

    חוקרים רבים הוכיחו כי לעוברים יכולות רבות: כל החושים פעילים אצלם משלב מוקדם מאוד בהתפתחות, מחקרים הוכיחו גם את קיומן של פונקציות מנטאליות מורכבות כמו יכולת למידה, זיכרון ויכולת להיות בקשר עם הסביבה. בשנים האחרונות התגלה אצלם מנגנון מעניין ביותר הנקרא - fetal programming . מנגנון זה, מאפשר להם "להתאים" את עצמם לתנאים סביבתיים אותם הם חווים ברחם. כך, התפתחותו של אותו עובר, תהיה שונה בסביבה רגועה והרמונית מאשר בסביבה של לחץ כרוני. העוברים מסוגלים לעשות זאת, על ידי "סגירת" גנים מסוימים ועל ידי "הפעלת" גנים אחרים. מנגנון מדהים זה, שייך לתחום ה epigenetics, שמשמעותו היא שלסביבה יש יכולת להשפיע על החומר הגנטי ולשנותו באותו דור וזה מהפכני. 

    הנה דוגמה שכיחה: דנה ואלון הגיעו אליי לראשונה למעקב הריון ראשון בשב' 26. דנה החזיקה בידה קלסר שעליו כתוב "בוטן" ונראתה באי שקט. תחילה שוחחנו על נושאים רפואיים ובהמשך דנה סיפרה כי היא לא רגועה והייתה רוצה שההריון כבר ייגמר, כך היא תוכל סוף סוף לראות שהוא "תקין". היא התעניינה בבדיקות הנוספות שעליה לבצע. בהמשך שאלתי אותם גם שאלות על העובר.הם סיפרו לי שקוראים לו "בוטן" ושנראה להם שהוא פעיל באופן מיוחד כי הוא זז בכל שעות היום. ביקשתי מדנה שתספר לי קצת על הקשר שלה עם בוטן, עד כמה היא מרגישה מחוברת אליו, האם היא מדברת איתו במחשבות. אז דנה אמרה לי את המשפט הבא "תראה, אני קצת חוששת להתחבר אליו, עד עכשיו כל הבדיקות היו בסדר טפו טפו, אבל עדיין חסרות עוד כמה והייתי רוצה לדעת שהכול בסדר אתו...". לאחר מספר רגעים של שקט, שאלתי אותה אם היא תהיה מעוניינת להשתתף בתרגיל הקשור עם בוטן. היא קצת הופתעה מהשאלה אך השיבה לי בחיוב. עשינו תרגיל שמטרתו לחבר מבחינה רגשית את דנה עם בוטן. 

    ביקשתי מדנה לשכב בנינוחות על גבה. עמעמתי את האורות ודיברתי אתה בקול נמוך ורגוע. ביקשתי ממנה לעצום עיניים, להתרווח, לשכוח מהטרדות היומיות ולנשום עמוק ולאט. לאחר מספר דקות, ביקשתי ממנה להניח את ידיה על הבטן שלה, על בוטן. 

    בעזרת הנחיות פשוטות, הזמנתי את דנה להיכנס לתוך רחמה ולפגוש שם את בוטן, להכיר אותו, לדבר אתו וסתם לשהות במחיצתו. 

    תרגיל זה, אפשר את המפגש הרגשי בין דנה לבוטן. ההנחיה אפשרה לה לעקוף את מחסום הפחד (תוצאה של מחשבות בלתי פוסקות של הראש החושב) ואז דלת נפתחה, משהו עוצמתי התרחש: דנה נתנה לעצמה להרגיש את אהבתה לבוטן. המפגש גם אפשר לבוטן להרגיש את אמו העוטפת אותו גם מבפנים דרך המחשבה, הנוכחות והרגש שלה, וגם מבחוץ דרך מגע הידיים שלה. 

    התרגיל נמשך כעשר דקות והיה עוצמתי במיוחד, דמעות נגרו מעיניה. נתתי לה את הזמן להיות ולהרגיש. אמרתי לה שזה מאוד נורמאלי ואפילו טוב: רגשות בוקעים וזה טוב להרגיש אותם. לאחר שנרגעה, עם חיוך מאוזן לאוזן, סיפרה לי שהרגישה רגשות מעורבים: הופתעה מהפרץ החזק של אהבה כלפי בוטן, לצד העצב ורגשי האשם על שלא התפנתה אליו קודם. אמרתי לה שאין מה להצטער על מה שלא קרה, יש לשמוח על מה שהתחיל היום. 

    הפגישה הבאה הייתה כעבור שלושה שבועות. דנה נכנסה לחדר שמחה וזוהרת. הודתה לי על המפגש הקודם "מאז, אני הרבה יותר רגועה וישנה הרבה יותר טוב בלילות. אני מתחברת לבוטן כמו שלימדת אותי ובדרך זו מקבלת המון כוח ותשובות, כעת שאני איתו, זה מרגיש לי הרבה יותר פשוט וגם הוא מרגיש לי יותר רגוע". 

    הקשר עם העובר מביא רוגע ושלווה להריון, מביא כוח. החיבור הרגשי לעובר שלך יביא לך חוסן. אני מעודד זוגות בהריון להתחבר רגשית לעוברים, למרות ובגלל הפחד. אני עד, כל פעם מחדש, לשינוי שהחיבור הרגשי עם העובר מביא לזוגות. זה משנה את חווית ההריון: רוגע, שמחה ופשטות הופכים לבני בית. הקשר עם העובר, יסייע לך גם בלידה: הוא יעזור לך להיכנס פנימה לתוך התהליך, להתמודד עם כאב הצירים ובמצב של הפרעות מסביב (סביבת בי"ח, רעש, מוניטור). ביום הלידה, את יולדת והוא נולד, המסע הזה הוא משותף והביחד שלכם עם עטיפת בן הזוג הוא הדבר הנכון לכולם. 

    אין ספק שהקשר עם העובר מחזק, מהרגע שהוא יתחיל, הוא יביא טוב. הפתרון נמצא קרוב, אפילו קרוב מאוד: הוא בבטן שלך. תני לעצמך ולו את המתנה הזאת. החיבור הרגשי עם העוברים שלנו זה מצב win win ו win . טוב לנו, טוב להם וטוב לחברה.